פנחס נולד בכ"ח באייר תרפ"ח (18.5.1928) בירושלים.
הצטרף לאצ"ל בהיותו בן 16 תחילה בחת"מ (חיל התעמולה) ואחר כך בח"ק (חיל הקרב).
בהמשך בית המלאכה, בו היה שותף עם יוסף לנגר, לעבודות אלקטרו מכאניות ולליפוף מנועים
גם גויס לצורך הפעילות באצ"ל בהכנת מוקשים חשמליים ולחצני הפעלה שונים.
השתתף בפעולה לפיצוץ עבודות ציבוריות של הבריטים.
אחיו יצחק ז"ל נעצר למשך חצי שנה בעקבות מעקב של הבריטים על בני משפחת סובר ועל בית המלאכה
של פנחס.
השתחרר מפעילות באצ"ל בעקבות הלחצים שהפעילו הוריו עליו ומאחר ובריאותו של אביו נפגעה.
התנדב לחי"ש בהגנה לאחר ההכרזה באו"ם על הקמת מדינת ישראל.
נפצע מרסיסים בפעולה לפיצוץ גדרות במתחם מיס קרי של הלגיון הערבי.
הועבר לחיל החימוש לאחר החלמתו עד לשחרורו ב-1949.
עבד כחשמלאי ראשי בחברת האוטובוסים ה"מקשר" בירושלים. בתחילה עבד כשכיר ובהמשך התקבל כחבר ועבר לעבוד כנהג. שימש כחבר בוועדת הביקורת וחבר בהנהלת הקואופרטיב, מנהל התנועה וכמזכיר האגודה.
במקביל פתח חנות לשיווק מערכות סטריאו ואינטרקום, "מנון סובר".
לאחר המיזוג בין "המקשר" ל"אגד"פרש לגמלאות מוקדמות עקב מצבו הבריאותי הלקוי.
מצבו הבריאותי התדרדר בעקבות נפילתה של בתו יונה ברמת מגשימים שברמת הגולן בט' באב תש"ל, שם שהתה במסגרת הנח"ל.
לאחר מכירת החנות שבבעלותו ב-1980 חזר לעבוד כשכיר בניהול משרד של חברת הנדסה גדולה בירושלים.
עם הפרדת השותפות בחברת ההנדסה עבר לעבוד במשרד של אחד השותפים כמנהל עד ליציאתו לגמלאות בשנת 2001.
ניהל בהתנדבות עם רעייתו את תחנת מגן דוד אדום בנווה יעקב שבירושלים.
פנחס עזר בהקמת בית הכנסת בשכונת מגוריו הקרוי על שמות הנופלים ברמת הגולן (ביניהן בתו ז"ל)
ועל שמות הנרצחים מפיגוע מקרר התופת בירושלים.
פנחס נשוי לקלרה ולהם שלושה ילדים ו-11 נכדים.